Mateus 15

1 אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים׃

2 ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם׃

3 ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם׃

4 כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃

5 ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו׃

6 ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם׃

7 חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר׃

8 העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃

9 ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃

10 ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו׃

11 לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם׃

12 ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו׃

13 ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר׃

14 הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור׃

15 ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה׃

16 ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה׃

17 העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות׃

18 אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם׃

19 כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים׃

20 אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם׃

21 ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון׃

22 והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד׃

23 והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו׃

24 ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל׃

25 והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני׃

26 ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃

27 ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם׃

28 ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא׃

29 ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם׃

30 ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם׃

31 ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל׃

32 ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך׃

33 ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה׃

34 ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים׃

35 ויצו את המון העם לשבת לארץ׃

36 ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם׃

37 ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים׃

38 והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃

39 וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא׃